ב1976 טסתי לראשונה לדנמרק, צרפת ובלגיה…או אז כשצרט'רים נחתו באילת
ומאז התיאבון גדל ופגשתי שפע מקומות נפלאים.
לא אשכח ב1980 את הנסיעה  לדרום אפריקה ואת המפגש המרגש עם שבט הזולו,  
לא אשכח את הנסיעה המעוררת לסין ב2010
אך הפעם זה היה שונה.
זה לא בהכרח הזמן או המקום,  זו אני שהשתנתי.
הנסיעה הפעם הייתה אנרגטית, מעוררת חושים, רב מימדית.
ידעתי עוד לפני שנסעתי,  שזו תהיה מהנסיעות המדהימות של חיי…וכך היה.
הקריאה להגיע לקוריאה עלתה לראשונה ב2014 בטיסת הקונקשיין מיפן לישראל.
לאחר עצירת ביניים של כמה שעות בנמל התעופה המרהיב אינצ'ון בקוריאה,
שכלל סיור קצר בסביבה, ידעתי שאשוב.
אתחיל מהסוף:  בדרכי חזרה לארץ ראיתי, שבדיוק ביום שעזבתי גם השמש, שכל אותו זמן ליוותה אותי, פינתה מקום לשבוע גשום.
הריחות של סיאול, כבר עם נחיתתי בשדה התעופה, העלו בי  התרגשות גדולה, שלא הכרתי.
ההגעה למלון מדהים במיקום מעולה מאין כמוהו,  המפגש הלא מקרי בדרך עם אנשים
בסאבווי , במונית, במלון, בסיורים מקומיים – פתחו את הלב.
יום לאחר הגעתי בחורה ליוותה אותי לתחנה, שביקשתי
ולמחרת בחור צעיר הואיל בטובו ללוות אותי מהסאבווי עד פתח המלון.
איך זה  שדווקא איתי הם הזכירו את זה  שהעולם משתנה? חחה.
הבחור המקסים שעובד בבנק Hanna ( משמעותו מספר 1 בקוריאנית )
שיתף שהוא חושש, שהבינה המלאכותית תיקח לו את מקום העבודה.
הבחורה, שפגשתי יום קודם לפתע שלפה ברושור
עם מידע על כך שהעולם לפני חורבן וביקשה שאתפלל כדי למנוע את זה
("אל תדאגי" אמרתי לה, "העולם לא יהרס, הכל בסדר"…חח)
האם זה מקרי, שבדרך חזרה ישבתי ליד פרופסור לכלכלה באוניברסיטה?
למרות שכלכלה, פיזיקה ומתמטיקה לא היו כלל!  נושאים שעניינו אותי בבית הספר?
להפתעתו המנטלית  יצא ששוחחנו על "לאן פני האקדמיה ופני הכלכלה?"
("איזה מזל היה לי לבחור לשבת דווקא לידך" הוא אמר כשנפרדנו)
 דמעות שעלו בי במקדש הבודהיסטי הגדול והעתיק ג'וגייה-סה, היו עבורי שיאו של הטיול.
באותו יום עמדו לצאת תהלוכות ברחבי העיר לכבוד יום הולדתו של בודהה.  
בלי לצפות לכלום, עייפה משעות של הליכה, רגלי לקחו אותי למקדש סמוך.
מוקסמת וקשובה בהודיה לתחושות שעלו בי, 
שעה שהתבוננתי בתפילות, באווירה, בהכנות המרגשות להילולה
ידעתי ששבתי למקום מוכר.
מקומות דתיים לא עושים לי את זה. אך היה שם משהו עמוק, מרטיט ושונה. 
אייס הקפה לטה במגוון טעמים עם קצפת ומאצ'ה או קרמל או מנגו ועוד כמו שאני אוהבת
היו שם בכל רגע, שביקשתי לעצור.
מכבדות ומרעננות היו קידות השלום והתודה  שפגשתי, כמו  לומר "אני רואה אותך".
מודה על ההתעניינות (וואו את מישראל?),על הכבוד, על הנדיבות ובעיקר על הניקיון בכל מקום ציבורי שפגשתי.
מבלי להיראות, יכולתי לראות איך החדרנית מקרצפת את  השירותים המפנקים (שוטפים, מייבשים…תענוג) במלון.
ואיך מכינים את האוכל בבית הקפה, ואת המאפים בשוק ההומה
לא רק בניקיון מופתי אלא בסבלנות ואהבה.
כשביקשתי לשלם לנהג המונית את הסכום, שהופיע על הצג,
הוא ביקש פחות כי לדעתו הוא עשה סיבוב והאריך את הדרך.
הגינות, הארמונות, השווקים, התחבורה המהירה,
הצ'יק אין המהיר בשדה וכל הנלווה לזה .. נסכו בי נינוחות ועוררו השראה לטכנולוגיה מופלאה.
דברים שביקשתי לחוות הגיעו אלי בדרך לא צפויה.
למשל, כשנכנסתי לחנות הראשונה, שהציע לי לתפור חולצה קוריאנית לפי מידותי, כמו חיכה להגשים את מה שביקשתי.
ואיך ביום האחרון כשלפתע עלתה בדמיוני חולצה שאהבתי  ולא רכשתי, מספר דקות לאחר מכן התגלו בפינה נידחת חולצות דומות בסייל גדול.
איך יצא לי לראות את כל מה שביקשתי בזרימה ובקלות.
להגיע, למשל, לשוק המוכר בעיקר למקומיים, בהמלצת אישה מסינגפור, שפגשתי יום קודם
ואז לגלות שהשוק נמצא ליד הפסל של זהא חדיד, שרציתי לראות בכל מקרה.
הסינכרון היה עם כל דבר…מקטן עד גדול.
אז הגשמתי לעצמי, ולא!
למרות שנראה כך
לא באמת נסעתי לבדי
נסעתי לסיאול עם החלק האנושי
שהיה פתוח להתנסויות לגמרי חדשות
והיה ער לחלק האלוהי שנהנה גם הוא
במיזוג, בסנכרון, בהנאה  ובשלמות.

נ.ב שמתי לב, שהקוריאנים השומרים על עור פנים בוהק, נמנעים מלראות את אור השמש
ועבורם יש להישמר מיום ממש חם שעבורנו הוא יום אביבי  רגיל.
שמות צרפתים, שניתנו לבתי קפה התגלו לגמרי כקוריאנים,
והיופי בזה, שיש עדיין מה לנסוע לפאריז (:

לצפייה בתמונות נפלאות מהטיול לקוריאה בקישור