נדירים המקרים שבהם מצאתי פגמים מהותיים בבית או המלצתי לעזוב בית.
הפנג שואי חי בתוכי כ־25 שנה, בשפע של חוויות, ייעוצים ותובנות,
אך הפעם משהו היה שונה.
שונה – כי אני השתניתי.
ראיתי את הבית כמו שאני רואה כל דבר בשנים האחרונות –
מתוך מרחב תודעתי רחב, בגובה הרטט ולא בעומק הפחד.
הבנתי איך אנרגיה באמת פועלת.
לאחרונה הוזמנתי לבדוק דירת גן חדשה ומושקעת בלב אזור מבוקש, עבור אישה יקרה שביקשה בית של שקט, זרימה, נטול אתגרים ככל האפשר.
אך הפגישה עם הדירה חשפה מראה מדויקת של המקום שבו היא נמצאת עכשיו.
האנרגיה בבית (הצ’י) מתפזרת (מיקום הפתחים), חסומה, מוגבלת ולא מתכנסת אל הלב.
הכוכבים בבית – אותם שחקני רקע תודעתיים – אינם תומכים בבריאות, בזוגיות, או בקלות. גם אם חדר השינה היה טוב – הלב שלי לא התרחב.
לא הרגשתי שמחת חיים.
והפעם – לא שפטתי את הבית.
לא ראיתי אותו כ"טוב" או "רע".
הבית המאתגר ביותר יכול לדחוף לצמיחה, גם מתוך אתגר.
ראיתי אותו כ־שיקוף תודעתי.
מראה אנרגטית למה שקורה בתוכה.
ידוע לי שאין בית מושלם ושאין אנרגיה בתודעה ערה, שלא ניתנת להתמיר.
הצצתי במפת הלידה שלה ושאלתי אותה שאלה אחת פשוטה:
באיזו נקודת זמן את נמצאת? מה הלב שלך חווה עכשיו?
היא סיפרה על אובדן כואב של אביה, על הסתגרות.
זה ניכר במפת הלידה האסטרולוגית שלה בעודף אש בשנה וחודשים של אש – ובעיקר בחוסר איזון רגשי שנוכח בשלב הזה בחייה.
ואז הבנו יחד:
הבית הזה לא נועד להיבחר – אלא לשקף.
הוא בא כדי לחדד את הבחירה הפנימית, את הריפוי, את ההיזכרות בעוצמה האישית.
אמרתי לה:
בחודשים הבאים, כשאלמנט המים והמתכת יאזנו את המפה שלך – גם הבחירה תרגיש קלה יותר. כשתסכימי שוב להיפתח
הבית הבא – ישקף את מה שאת בוחרת להיות.
לא את מה שעברת – אלא את מה שאת מוכנה לחוות.
