לכולנו יש קול קטן בלתי פוסק הדוחף אותנו ללא הרף
להתאים, להשתלב, להיות בשקט בפינה
לשחק משחק בטוח
לא להיראות
לשמור על הדעות האמתיות שלנו לעצמנו
כדי לא לפגוע, כדי שיאהבו אותנו
אבודים ופגיעים מלהטטים במשחק
של תודעת המסה
ומסתתרים מפחד.
יוצרים בקטן כדי שחלילה לא נבלוט מידי
מחשש שביקורת תפיל אותנו
כזיקית מחליפים צורה
כעכבר קטן בתוך כלוב קטן
נעים שוב ושוב על אותו גלגל
שעה שאנחנו באמת אריה השואג למרחקים בג'ונגל האינסופי
שעה שהאש בוערת בעוצמה
בתוכנו פנימה
קראנו לזה רוחניות
נכון יותר לכנות את זה זיוף
כי התמקדנו בשפע בעיות
ובמי שאנחנו לא באמת
מיליוני פעמים ניסינו, רצינו לצאת מזה
התרוקנו, התפשרנו, נלחמנו, דחפנו
ולא באמת הצלחנו
כי מעולם לא הסכמנו לאפשר
לאש הזאת לצאת החוצה
פחדנו משינוי, בעיקר פחדנו
לאבד את הכל.
כמומחים להישרדות
התחבאנו מהכמיהה האמתית לשינוי
האם נסכים לאבד? להתעבר? לסיים?
להשיל את העור העבה?
להיות זמן מה באי נוחות?
לחוות התמרה וטרנספורמציה אמיתית?
לפרוש כנפיים אל החופש?
לא משנה היכן היינו
בכל רגע
נוכל לקחת נשימה עמוקה
ניזכר שזו רק אנרגיה
