לאן פנינו עכשיו?

בתקופה הנפלאה הזאת, רבים מאתנו יוצאים מפחד ועוברים
ליותר ויותר אהבה,יישור, הרמוניה וארגון מחדש,
השלמה והסתכלות על מה חשוב באמת.

שאלתי את עצמי לאן פנינו עכשיו?
ביום שאחרי, פתאום קלטתי.
הפעם זה לא היה עוד סבב, עוד מלחמה, עוד אזעקה.
משהו אחר קרה – משהו מהותי, עמוק, קולקטיבי.
טלטלה גדולה, אולי מהגדולות שידענו.
רבים מאיתנו הרגישו חשופים, חסרי אונים,
נשטפים בגל חרדה קולקטיבי –
שלא היה קשור רק למה שקרה פיזית,
אלא למה שהתעורר פנימית:

אף אחד לא יכול להגן עלינו באמת לא צבא, לא משטרה
ואף מנהיג של מדינה

שום דבר כבר לא יכול להגן עלינו באמת. לא ממ"ד,
לא מקלט וגם לא כיפת ברזל.

החרדה ששטפה אותנו לא נבעה רק מהאיום החיצוני,
אלא מהתפוררות האשליה –
שאפשר להחזיק ביטחון דרך שליטה, הרתעה או כוח חיצוני.
וברגע הזה, כשכמעט הכל נשבר –
משהו אחר נפתח.

הרגשתי שהגענו לשיא –
שיא של מחזור עתיק.
של פחד הישרדותי, של מלחמות,
של צורך לשלוט, להרתיע, להגן.
גם אצלנו, גם באיראן, גם בעזה, גם בעולם.

מנקודת מבט רחבה – מה שחווינו כאן הוא לא "עוד עימות",
אלא שיא של מודל תודעתי שלם.
מודל שמחזיק את האנושות כבר אלפי שנים:
פחד, הישרדות, שליטה, מאבק, גבול, נשק, זהות לאומית כתגובה לאיום.

הפעם – השיא הגיע. הקצה.
והוא לא קרה רק אצלנו. הוא הוקרן החוצה לעולם.
גם איראן, גם מדינות ערב, גם המערב – כולם "ראו את עצמם" באירוע הזה.
לרגע, המראה הייתה חדה, חודרת, חשופה.

אבל מה שנשבר כאן – הוא לא רק גבול.
זו צורת התודעה שהחזיקה את המציאות הזו.

אם נאמר את האמת – זו כנראה לא "סופה של כל מלחמה".
אבל כן – זו תחילתה של סוף צורת המלחמה הישנה.
המודל שכבר לא משרת אותנו יותר.
הקול הפנימי שאומר: "אין לי יותר כוח להילחם.
וגם אין לי לאן לברוח. אז אולי… יש דרך אחרת?"

הזמנה לחקירה נפתחת עכשיו –
אישית, לאומית, תודעתית.
גם אצלנו. גם אצל "האויב".
גם אצל כל מי שבוחר להסתכל פנימה במקום רק להאשים החוצה.

התודעה החדשה לא צועקת, לא משדרת חדשות, לא מאיימת.
היא מתעוררת לאט, בתוכנו.
כשאנחנו בוחרים שלא להזין את הפחד.
כשאנחנו מרגישים את החשיפה – ובוחרים להישאר.
כשאנחנו מבינים שביטחון אמיתי לא בא מכיפת ברזל, אלא מברית פנימית עם עצמנו.

וזה מה שקורה עכשיו – מתחת לפני השטח:
אנשים מתעוררים לא מתוך אידיאולוגיה,
אלא מתוך תשישות עמוקה מתודעת ההישרדות.
וזה, אולי, הסימן הכי מובהק לשינוי אמיתי.

"כשכלי מתנפץ – המים משתחררים.
כך גם האדם – כשהצורה נשברת, נפתחת האפשרות לעוצמה הפנימית להופיע."

"לא באנו להינצל. באנו לזכור.
לא לברוח מהעולם – אלא להחזיק תדר חדש בתוך העולם.

התמונה בחסות מידזורני