רבים מאמינים שקשרים קרמתים זה על לפגוש שוב אנשים, שיש בינינו סיפור לא פתור.
לפעמים זה מרגיש כמו חיבור חזק , מידי ועמוק עם אנשים כאילו כבר הכרנו מזמן.

מתבהר שזה לא האנשים  שחוזרים אלי, זה דפוס בתוכי שפוגש את עצמו שוב ושוב דרך אנשים שונים.
רק בדיעבד היה קל  לי לראות איך אותו דפוס חזר במערכות היחסים שלי,
תמיד עם אותה תחושת מוכרות, וכמה זה לא היה קל לראות את זה מבפנים.

כשאנחנו אומרים “שום דבר לא מקרי”, זה לא על אנשים מסוימים ולא על זה שהכול נקבע מראש.
זה על זה שאנחנו פוגשים שוב ושוב את אותם דפוסים, את אותם מראות,
בצורות שונות, בזמנים שונים, דרך סיפורים אחרים.

ובמובן הזה זה באמת לא מקרי.

בהירות דומה נחשפה גם באסטרולוגיה.
אם בעבר יכולתי כמו רבים אחרים  לראות אותה כמסבירה לנו מה יקרה
היום אני יכולה לראות אותה כשפה  שמתארת דפוסים, מחזורים, תנועה,
כמו מזג אוויר שאפשר להרגיש, אבל לא חייבים להיות מנוהלים על ידו.

מתוך זה גם קשרים “קרמתיים” הם לא באמת אנשים שחוזרים,
אלא דפוסים שמבקשים להיראות דרך מפגש.
זה לא האנשים שעושים לי את זה. זה הדפוס שלי שפועל דרכם.
זה מרגיש כמו גורל, אבל זה בעצם דפוס שלא ראיתי עד הסוף.

היופי לגלות שאם זה דפוס, זה גם משהו שאפשר לראות.
ואם אני באמת מסכימה לראות, לפעמים לאט ולפעמים קצת כואב,
משהו שם מתחיל להשתחרר.

ואז אני מבינה שאני לא חייבת להמשיך את הדפוס הזה.

כאן נכנסת התודעה החדשה. פחות לנתח, פחות להסביר, ויותר להיות נוכחת עם מה שעולה.
להישאר רגע, גם כשלא נוח, בלי לברוח ובלי להיאחז, עד שמשהו משתחרר מבפנים.

ואז מגיע חופש.
לא חופש ממה שקורה, אלא חופש מהתגובה האוטומטית.
חופש לא לחזור שוב על אותו סיפור רק כי הוא מוכר כל כך.

מכאן שאין גורל סגור וגם אין  מקריות מוחלטת.
זה דפוסים, זה מפגשים, זו מודעות, ובתוך כל זה יש חופש.

זה לא על האנשים שחוזרים,
זה על מה שעוד לא ראינו עד הסוף.
וכשזה מתגלה על ידנו
משהו באמת יכול להסתיים.