עד לפני זמן לא רק הייתי בסגר

ראשון, שני שלישי

וזה עוד הרבה לפני הסגר

שהיה בשנת 2020 בתקופת הקורונה

מי שהמליך את הקורונה בוודאי ידע, שהיא ללא ספק המלכה!

כי הפעם זה היה השיא

שונה מכל מה שאי פעם חוויתי בחיי המתמשכים

בעבר כשהייתי בסגר לא חשתי בזה כי כבר שכחתי איך זה

לא להיות  סגורה בתוך חדר בודד וקר עם מעט אור

שורדת, מכווצת ממה יהיה ומהעולם שבחוץ

מידי פעם הייתי פותחת חלון צר להסתכל החוצה

כדי לגלות שכולם בסגר

ומיד שבה לערפל של שגרה/רע  משעממת

עד שיבחינו בי

יום אחד כשכבר לא יכולתי יותר לחכות

צעקתי חזק מתוך החדר הסגור ואז

חריץ קטן נפתח, חלון, דלת ובהדרגה גם שער

הפעם זה היה אמיתי כי חשתי לראשונה אי פעם

שכוונתה של היד הנוגעת בי באמת אמיתית

שעה ששבתי לחוש את פעימות

בום-בום- בום תשוקתי

לא הסכמתי יותר לסבול

בסופו של דבר יצאתי לחופש

פועמת ונפעמת

משפע של התגלויות חדשות.

בזמן הקורונה הסגר השפיע בצורה כזאת

שיכולתי לראות את פעימותיהן

הדחוקות, הנחלשות והנעצרות

של אימא, חברת ילדות, עוד כמה מהפייסבוק ,

כאלה שישבו בפארק או חיכו בתור לדואר

בעוד יותר ויותר התעוררו/התאוררו

להיפתח  אה…. ולנשום לרווחה

זה מעולם לא קרה בדרך כזאת

מתרחבת ללא הרף, מחייכת בהנאה

מקרינה אור נגוהות  פנימה והחוצה

בום בום בום

שום דבר כבר לא יחזור להיות כקודם