הסרט ה"פייבלמנים" אכן ראוי לתשבוחות שקיבל, בזכות הניסיון,
העומק והחוכמה להסתכל על המציאות האנושית דרך פילטר של עדשה
ומתוך זה לשקף את התודעה האנושית דרך מסך הקולנוע.

זה על להבחין בזיוף וביופי בעריכה, להסתכל על כל התרחשות
דרך חריץ של מצלמה,
לבחור להתמקד במשהו ספציפי ולתת לו חשיבות
כאילו  שום דבר אחר לא באמת נמצא שם.  
בדומה לאין סוף אמיתות שיש לכל אדם המתבונן על המציאות,
כך גם הצלם עצמו לא ער לכל נקודות המבט הקיימות בסצנה.

הוא מבחין בזה בדיעבד.

החיים שלנו הם סרט בתוך סרט…

כך גם נקודת המבט שלי על הסרט היא רק אחת מיני אין-ספור נקודות מבט
של צופים המתבוננים בסרט.
לעיתים הבמאי עצמו לא בהכרח מודע
לכל נקודות המבט של הצופים בסרט שלו.

כאשר מסתכלים על הדברים מנקודת מבט צרה של חריץ במצלמה 
אנו לא בהכרח ערים לאפשרויות שהגבלנו.
כשמגביהים ורואים את התמונה כולה, דברים נראים אחרת
לגלות שיש כ"כ הרבה שכבות, רמות של מציאות, זה עניין של תודעה.

עכשיו כשאנו יודעים שזה אפשרי
האם נסכים להוסיף להתמקד בנקודת מבט אחת שקרתה בעבר,
בסיטואציה מסוימת,
או שנרצה עוד ועוד בהירות?

דבר דומה ארע עם לימודי הפנג שואי. למדתי עשרות נוסחאות,
שפע שיטות לאבחן אנרגיה של בית, ברמות מגוונות
אך כולן היו מוגבלות בזמן במרחב ובתפיסות מנטליות
עד שגיליתי שלעולם לא אוכל לראות את התמונה המלאה
גם אם אוסיף ללמוד עוד שיטה ועוד נקודות מבט, זהו בור ללא תחתית,
שלא יגמר לעולם.
וכשנפתחתי ליותר יכולתי לראות מה חשוב באמת ואיך אנרגיה באמת עובדת
יכולתי לראות שכל נוסחה וכל שיטה אכן היו נכונים, מדויקים ונתנו מידע רב..

אך זו היתה אשליה
לא בגלל שזה לא היה נכון
בגלל שזו לא הייתה כל האמת

מהי נקודת המבט שתרצו להסתכל על השנה הזאת היום הזה ובכלל
או נכון יותר, עכשיו כשהכל אפשרי,  באיזה תודעה תבחרו?