כרבים אחרים, מעולם לא חששתי מהזקנה .

עוד בצעירותי, היה בי חלק שערג לשנים המאוחרות שלי.

מזה מספר שנים לפני שהגעתי לגיל, "יצאתי לפנסיה".

כך, למשל,  יצאתי לפנסיה מעולם העבודה

מזה מספר שנים אני לא חווה שאני עובדת ,

נכון יותר לא צריכה וחייבת לעבוד

שעה שאני נהנית ועושה 24/7

את מה שמאפשר ללב שלי לשיר

והשאר מסתדר מעצמו.

במבט לאחור בכל מסעות חיי עבדתי ללא הרף ב:

להציל, לטפל, לדאוג, להילחם, להשיג, להגן,

להוכיח, לקבל הכרה ולשלוט

ובעיקר עבדתי ב: לא להיות "כל מי שאני"

מתבהר שאין עבודה קשה ומרוקנת מזו.

אפילו זכיתי בערותי ליהנות בעולמי ממה שמחריד אנשים  והוגדר  כ"אלצהיימר"

כשאני לא זוכרת מה אמרתי לפני רגע, איזה יום היום, היכן אני נמצאת

בעיקר כשאני מטיילת בחו"ל או אחרי שינה עמוקה

מטיילת בין העולמות, במציאויות שונות

שמחה לשחרר את התלות ב"מקופח"ות החולים" ואת המגבלות, שאחזו בי 

בעיקר בלזכור פרטים לא חשובים כמו:

מי היה הנשיא הראשון של, איך קוראים ל… מה אמרתי?

הוצאתי גם את המוח שלי לפנסיה
(לא לא זה לא הגיל)

מה שאיפשר לו בחיבור עם הלב לגלות עולמות חדשים.

ההשקעה המתגמלת ביותר היא לא בנכסים, ניירות ערך או בבורסה

זה על התגשמות חלום
זה על להיכנס לפנסיה
פנס- יה 🙂

זה על לחוות את האלוהות המוארת בתוכי   

לא משנה איך ובת כמה אני, אם העולם בכאוס ומה יהיה

עכשיו תורי לקבל וליהנות

כי עכשיו סוף סוף אפשר