כמה אנחנו אוהבים לרחוץ במים, לנפוש ליד הים, לצלול עמוק לתוך מימי האוקיאנוס ולחבק את הגשם בעיקר אם הוא מגיע אחרי תקופה ארוכה של יובש.
מה יש במים שמנקים את המחשבות ופותחים את הלב?
בפנג שואי ובמטאפסיקה הסינית אנו למדים מהי אנרגיה ואיך היא זורמת דרך תנועת המים, (המילה שואי משמעה מים ). בתפיסה הדאואיסטית של אותם החכמים הסינים מעניין להיזכר בהשפעה המטאפורית של אלמנט המים על כוונת המסע שלנו.
המים יודעים באופן טבעי את מה שאנחנו, בני אדם שכחנו.
הטריאגרמה של המים מראה שני קווים יינים וביניהם יש קו ינג.(ראו ציור) הטריאגרמה מייצגת את הדרך, כמו מים זורמים בנהר או פשוט דרך או מסע .
מים מייצגים את הנוזלים העושים סירקולציה בגוף, מייצגים חיים, חיוניות, תנועה, כוח רצון.
מים מייצגים בהירות, חיים בהתחלה וסוף ואת תנועת כל החיים המאחדת בין הין לינג.
"האחד הגדול הוליד את המים, המים שבו ועזרו לאחד הגדול – כך נשלמו השמים" (עמוד 145 ספר הדאו- ספר הדרך והסגולה, לאו דזה) המים מייצגים את מקור החיים ומתווכים בין שמים לארץ, בין הצורה לחוסר צורה בין המשתנה לקבוע ובין ין לינג.
מים מייצגים את הראשוניות ואת החיבור בין אנרגיה זכרית לאנרגיה נקבית.
למים אין צורה משל עצמם אך יכולים להפוך מנוזל לקרח וההפך. .מים כשלעצמם הם נטולי ריח או צורה, הם הכל וגם לא כלום.
כשנסתכל על תנועת המים נוכל לקבל השראה מהסדר האלוהי של היקום.
בלי מים אין חיים, למים אין ערך כשהם נמצאים. המים נמצאים באופן טבעי בנהרות, בגשם.
באופן מטאפורי, בני אדם לא מכירים בערך שלהם שהוא הקיום הטבעי שלהם בגוף הפיזי. הם שואפים להוכיח שהם בעלי ערך אך באופן טבעי הם כבר כאלה כמו המים.
המים זורמים לכל הכיוונים ומראים מה קורה כשהם בחופש והכל אפשרי. יש מים חמים, מים קרים ,מים מהירים ומים איטיים, כמו אנשים.
אם יש פניה ימינה המים ילכו לשם או לכל כיוון אחר העיקר שיהיו בזרימה.
המסע שלנו קורה מעצמו כשאנו בתנועה מתמדת, בזרימה ,בבהירות ובצלילות כי "הדרך כוחו בריקותו" (פרק 42 ספר הדאו- ספר הדרך והסגולה, לאו דזה).
מים זו מטפורה לחופש לצ'י שלא נוכל או נרצה לסגור. המים חסומים כשהם לא זורמים. כל עוד המים מחוברים למקור הזרימה תהיה אין סופית ומתמשכת, יש שפע של מים ובפנג שואי מים מיצגים גם שפע.
אם ניקח מים מכלי הם בסופו של דבר יתרוקנו אך מים המגיעים מהמקור האמיתי (לא המזויף או הזמני) הם אין סופיים ותמיד יתמלאו מחדש.
"בעולם אין רך וחלש מהמים אבל כשהם תוקפים את הקשה והחזק אין טוב מהם (פרק 78 ספר הדאו ,ספר הדרך והסגולה, לאו דזה).
המים גם שוברים חוקים. לעצור את תנועת המים או לכפות על מים לעלות למעלה זה בניגוד לתנועה הטבעית של המים. לא נוכל לרסן את האופי הטבעי של המים כי אז הם יתפזרו לכל עבר. כשיש הבנה שטבע המים לזרום כלפי מטה זה יוצר זרימה של סדר טבעי. הדרך לרפא ולאזן בית, אנשים את הרגשות, את המינד וכל דבר הוא להניח לדברים לזרום בטבעיות, ללא שליטה כך שהם עוקבים אחר הטבע שלהם.
באופן דומה, כאשר בני אדם לא עוקבים אחר האופי הטבעי שלהם ומי שהם באמת זה יוצר מאבקים אינסופיים.
"בים הצפון שוכן דג בשם קון, מי יודע כמה אלפי מילין גודלו של קון" " פותח צואנג טסה (בספר "קולות מן האדמה" תרגום יואל הופמן") בתיאור על הדג שהופך ציפור שכנפיו כעננים מכסים את הרקיע עם תנועת האוקיאנוסים פונה אל הים הדרומי- אדם השמים.."
תמונה המתארת את המים המשתנים האין-סופיים בדומה לדרך המשתנה והמתרחבת שתוביל אותנו בני אדם מהמים העמוקים אל השמים ואל האש המחממת בדרום.
מים בתחילת דרכם זו אינטליגנציה, חוכמה אלוהית.
"הטוב העליון הוא כמו מים. המים מטיבים להועיל לריבוא הדברים, אינם מתחרים ומצויים במקום השנוא על הבריות" (פרק 8 בספר הדאו ספר הדרך והסגולה לאו דזה)
כוחם של המים בגמישותם, בצניעותם, המים זורמים נמוך, המים מתחילים ממקום אפל (הצפון החשוך). המקום השנוא על הבריות נמצא למטה, עמוק, בחושך ובמעמקים אך לא נוכל להגיע אל מקור האוקיאנוס ואל הים הדרומי אם לא נעבור דרך הרך הנמוך.
גם אנחנו נרצה לקבל שהדרך החשוכה שעברנו הייתה נחוצה במסע הבחירה שלנו כדי להגיע אל המקור של הכל.
המים הם טוב עליון כי הם לא שופטים ולא מבחינים בין אדם לאדם בין חיה לחיה או בין צמח לצמח, המים יורדים משמים מגיעים לכל מקום. הגשם משקה את כולם ואינו מבחין בין אדם עשיר לעני חכם או טיפש.
אז מה אם נזכור שלא רק באנו להיות כמו המים אלא אנחנו המים ! החשים בזרימה מתמדת, בגמישות, ברכות, ללא שיפוט ובאחדות אין סופית מחוברים למקור, משתנים וזוכרים שהעיקר להמשיך את המסע ולהיות מי שאנחנו באמת.