אם נרצה לדעת היכן התודעה של הפלנטה נסתכל על הפוליטיקה, על הכלכלה על החינוך, על מזג האוויר ועל כל דבר. באופן דומה נוכל להסתכל גם על הסרטים והסדרות למשל בנטפליקס ולראות מה השתנה.
עד לפני מספר שנים נהגתי לצפות בכל הסרטים החדשים שרק יצאו בקולנוע, בעיקר סרטים שהוצגו אז ב"קולנוע לב"..
לאחר דממה של שנים שבתי לצפות בסרטים וסדרות ב"נטפליקס".
סרטים המציגים טכנולוגיה חדשה היו כבר אז ומוסיפים להתעדכן
אך שמתי לב לשינויים אחרים באופן כללי, על קצה המזלג:
לא מה שחשבנו-ייצוג גדול של סדרות העוסקות בתקופה היסטורית,
תקופות של מלחמות, כיבוש, מלוכה – אך הפעם הן מוצגות מנקודת מבט חדשה ומפוכחת.
האנושות שבה אחורה כדי להסתכל על תודעת העבדות, האלימות, הגזענות, הכיבושים, ההיררכיה,
השליטה, נישואים מסודרים חסרי אהבה ועוד
כדי שנוכל להתבונן בעיניים עכשוויות ולראות שפעם לא היה באמת יותר טוב.
מתבהר שהעבר הוא לא איך שתפסנו ומה שחשבנו.
"אהבה" – מעניין לראות איך תודעת האנושות מנעה מאנשים להתאהב אחד בשני
בשל הטבעות חשיבה תרבותיות ושליטה. כשמדובר במשפחות המלוכה זה הופך מורכב יותר.
ב"ורסאי" ה"כתר", ארמונות סינים, קוראנים ועוד המלוכה נמצאת בכלוב של זהב.
הכוח שניתן בידיים שלהם טורד את מנוחתם ,
לוקח מהם את החופש ונראה שהחלום למלוך מתפוגג
כשרואים מה באמת קורה.
בסדרה האחרונה של הכתר אפשר לראות שלמרות שאין להם בעיה של מחיר וכסף,
איזה מחיר כבד בני המשפחה חווים כשהם לא יכולים להינשא למי שהם אוהבים,
לטייל בחופש וכדומה. בסרטים מודרניים ניכרת התפכחות ממה שתפסנו כסקס, אהבה ורומנטיקה.
רב מימדיות כבר בטריילר של "ספיידרמן" החדש רואים את הנשמה יוצאת לרגע מהגוף הפיזי
כמשהו טריוויאלי. שפע סרטים מרחיבי תודעה ההולכים מעבר לזמן ,
בסדרה ספרדית " לו רק" הגיבורה חיה את אירועי העבר עם אירועי ההווה
ומתקשה להפריד בינהם. כך גם בסדרה טורקית ה"אני האחרת"
או בסרט "הכל בכל מקום בבת אחת " ועוד
מראים את השפעות הגלגולים קודמים , התנסויות של האבות הקדמונים,
המוסיפים להשפיע על המציאות היום יום של האדם הלא מודע.
מסתבר שגם מציאות הזויה , שהולכת מעבר לזמן, נראית כחלום, היא בהחלט …אמיתית..
אפשר לומר שזו רק התחלה של עוד סרטים על יציאה מזמן ומרחב
שיוסיפו לתפוס מקום במציאות החדשה.
התפכחות תרבותית– לצפות בשפע סדרות על טורקיה,
על ספרד, ישראל, קוריאה, הודו ,אמריקה ועוד לראות שכולם,
בכל השפות ובכל הזמנים מתמודדים עם אותן בעיות אנושיות.
להבין שההפרדות שיצרה גבולות הייתה אשליה. לראות שבכל התרבויות, גם הנאורות יותר,
מצב הנשים היה נמוך, נצלני ונשלט על ידי גברים, הטבעות חשיבה אומונות של תרבות ודת.
כמו כן לראות את יופיים של אנשים ומקומות שלא הכרנו,
את ההומור ואת היצירתיות הקוריאנית, את האימפריה הטורקית במלוא הדרה
בסדרה המצוינת "סולטן" ועוד. עבורי באופן משעשע לגלות את התרומה המכובדת
של הסבתא הטורקייה מצד אימי, שנתפסה באופן שגוי "הכבשה השחורה"
במשפחה הגרמנית פולנית בלגית וצרפתית של משפחתי.
תעוזה קרמתית– יותר ויותר אפשר לראות את הצעירים מתמרדים
במשפחתם האיטלקית, ההודית, הקוראנית ועוד
משחררים תפיסות אמונה ישנות, מוכנים לעזוב את המשפחה, אבא עקשן ומתנכר,
עבור חופש לאהוב, ללמוד ומתוך זה לראות את פער הדורות, פער התפיסות שהביא לרבים סבל רב.
האנרגיה מהירה יותר לא רק בפלנטה גם בסדרות.
אם מסתכלים על סרטים ישנים הקצב היה איטי, הדרמה נמתחה כמו מסטיק
שלא נדבר על הרומנטיקה וכעת הכל מהיר וגם הסצנות מתפתחות מהר יותר.
יש גם לציין את התובנות ואת התפתחות האישית המעניינת שיותר ויותר דמויות חוות במהלך הסדרות.
אפשר עוד לחקור לעומק את הנושא, אך זה לא באמת חשוב.
אם יש משהו חשוב זה שאנחנו לא נספוג את הסיפורים הללו באופן אישי,
נתבונן בהם בלי לקחת עלינו את הדרמות, את האלימות ואת הסבל
כי כמו שדרמה יכולה לשחרר אותנו מהמחשבות ומשעמום
היא יכולה להוסיף לסגור אותנו אפילו יותר בלי שנהיה ערים לזה. אני באופן אישי אשמח לראות סדרות המשקפות מפנה תודעתי, התפכחות,
התרחבות בסדרות שאין בהן אלימות, דרמה, אג'נדה וסבל, ככל האפשר.
אחד הסרטים היפים האחרונים שראיתי היה הסרט "יש יאק בכיתה"
המראה את יופייה של טיבט בפשטות מרעננת הפותחת את הלב.
