לאחרונה בעקבות המלצות חמות מאנשים בעלי אופי שונה לגמרי
הלכתי לצפות בסרט "ימים מושלמים". סרט יפני של אמן הקולנוע וים ונדרס.

מהרגע שהסרט החל רציתי לקום וללכת, התפתלתי על הכיסא נוכח המקצב השקט 
והאפרורי של הסרט, מה שלבסוף גרם לי לקום ולצאת קצת לפני שהסרט הסתיים.  
תהיתי אם זה בגלל שהחיים שלי כבר שלווים
או בגלל שלא יכולתי לשאת יותר את שגרת החיים הישנים, שהוצגו בסרט.  

מצד שני, יכולתי לראות את ההזמנה לעצור,
לשאול את עצמנו שאלות בעולם הכאוטי הזה עכשיו
ולראות מהי פשטות עמוקה ומזוקקת בדומה לחוכמת הזן.

זו לא ביקורת על הסרט זה עוד נקודת מבט על חיי היום יום שלנו כבני אדם

הסרט עוסק בשגרה יומיומית של מנקה שירותים ביפן,
שבדומה  לנזיר זן הוא עושה כל יום את אותן פעולות טקסיות:  נרדם עם ספר,
קם לפנות בוקר עם הזקנה שמטאטא את הרחוב, מקפל את המיטה,
מצחצח שיניים, מסדר את השפם, לובש  סרבל, לוקח את המפתחות,
יוצא עם חיוך, קונה שתייה ממכונת השתייה ונוסע בואן שלו  להבריק  שירותים ציבוריים.

במשך כל השבוע  הוא הולך לאותו הבר, לאותו בית מרחץ,
לאותה מכבסה וכדומה.
המוזיקה שהוא שם בקלטת של המכונית
והספרים המוזלים שהוא נוהג לרכוש הם היחידים שמשתנים בחייו.

האם השגרה משעממת?

התבוננתי בהרגלים האנושיים החוזרים על עצמם שוב ושוב בחייו ומתוך זה בחיי בני האדם,
לא משנה היכן הם גרים, התפאורה שונה אך זו אותה השגרה.
הדפוסים, שהורגלנו אליהם כה משעממים כשהם חוזרים על עצמם שוב ושוב.

האם הצופים ערים לזה שהם מתבוננים בחיים שלהם?

השחקן בסרט (תרתי משמע)המתוכנת של חייו חווה מפגשים עם אנשים קבועים בדרך כלל  ומתקשה לקבל שינויים.
רק פעם אחת  הוא יצא מכליו וזה קרה כאשר מי שעבד איתו הודיע במפתיע
על פיטוריו, וגרם לשגרה שלו להשתנות.

הזכיר עד כמה אנשים חוששים משינוי עושים את מה שהם עושים בלי לשאול למה.

דרך נוספת הייתה לראות "מאסטר זן" היוצא מהבית  כל יום בכל מזג אוויר עם חיוך,
מחויב בכל מאודו לעבודתו כמנקה שירותים,  בלי לשפוט אותה…מקבל את הדברים כפי שהם, ללא מטרות גדולות. 

השירותים כמו ביפן נשארו תמיד נקיים, (כי כמו שאימא שלי היתה אומרת, שצריך לנקות כל יום  ולא לחכות שמשהו יתלכלך.)   
הוא מעט לדבר, לא ריכל, לא היסס ברגעים שבירים לחבק או לבכות , אהב להתבונן באנשים אחרים ללא שיפוט,
להתבונן בטבע, להיות ער לפרטים קטנים, שאחרים לא שמים אליהם לב, כמו לקרצף פינות נסתרות בשירותים, 
או לטפח צמח קטן שצמח ליד עץ ענק. 
הוא אהב לקרוא ספרים עמוקים, מוזיקה, גילה נדיבות ללא תנאי ורגישות לקושי של אנשים אחרים.
וכן הוא גם כועס אם צריך כי הוא לא מוכן לחוות ניצול או לחץ.

הסרט אקטואלי כי כמו בחיים שלנו עכשיו הוא  עוסק בשילוב של ישן וחדש.
קלטות ישנות, מצלמה עם פילם, מכונית ישנה, שירים ישנים,  חיים של פעם
בעולם אנלוגי טכנולוגי, דור שלישי ושירותים מתקדמים מרהיבים ביופיים.

ואז….

גם יכולתי לראות שהאדם הנחמד ונעים ההליכות הזה לא באמת  מודע להרבה יותר, הוא לא חווה בסרט התפתחות שכל נשמה מבקשת לחוות,
הוא חי בקופסא מספקת משל עצמו, קורא על חיים של אחרים  וחי במציאות של מספיק כדי להישרד.
הוא לא ער או פתוח לעולם החדש, לתפיסות חדשות ההולכות מעבר להישרדות, לחיים של שפע.
הוא עדיין עובד אצל אחרים עבור משכורת  ומנקה לכלוך של אחרים. 

כמו מזמין את הצופה להתעורר….

מעניין לראות את עומקו הרב שכבתי של הסרט, 
המאפשר לצופה דרך  התבוננות לחוות את שינוי התפיסה בהתאמה אישית.

אכן "ימים מושלמים"…