מדברים עליו ללא הרף, הוא עכשיו הכי טרנדי, הכי פופולארי..
אם מסתכלים על האומיקרון מנקודת מבט גבוהה ורטטים של אור של מגה הרץ שזה מי שאנחנו באמת,
ממה יש לפחד?
נשב ביציע ונתבונן במה שקורה בתאטרון של הפלנטה,
ונשאל את עצמנו לרגע- מה אנחנו באמת חשים, ממה אנחנו פוחדים?
והאם יש משהו להיאחז בו עובדתית?
כשהעולם נכנס לכאוס והפחד עולה ההמלצה
להתבונן על ההצגה הטובה ועל השחקנים המצוינים שמשחקים בה בכל העולם וללכת מעבר
לעמוד בתור לדואר ולשמוע גבר אומר לאישה ..גברת תתרחקי ממני אם את לא יודעת יש פה קורונה
לשאול אזרחית שווצרית אם היא הכינה גם השנה את עוגיות הכריסטמס המעולות שלה את התשובה
שהשנה אין לה מצב רוח לאפות או לחגוג
ולשמוע עוד על מי מתחסן ולא התחסן וכמה חיסונים ואמרו בחדשות ..ובלבלה
פשוט ניקח נשימה ונשוב למרחב בטוח והרמוני בתוכנו ונשאל –
איך אנחנו באמת חשים עם כל דבר לפני שנלך לחרדה או לפאניקה או למצב של פעולה תגובה
או כל צבעוניות אחרת להיכן שבאמת נוכל לחבור לעצמנו
זה המפתח
כעת תודעת המסה הקולקטיבית מובילה לפחד הזה ולפחד הבא ולעוד פחד ולפתע הכל נחסם בתוכנו.
נכבד את זה שאנשים עוברים דרך הפחד הזה ופחדים נוספים שתמיד היו שם המבקשים לעלות לחזית
שעה שכל מה שקורה כעת הוא לא יותר מאשר אבולוציה, או משחק ישן ולא יעיל של אור מול חושך
נשאל האם אנו נסגרים בתוכנו או שאנו ערים לזה עם רטטי מגה הרץ של אור
ואומרים לעצמנו-
למה שבכלל ניתן לעצמנו לעלות שוב לקרוסלה הזאת שהיינו לכודים בה שלא הובילה אותנו לשום מקום?
נתבונן בחלק המשעשע של ההצגה הזאת בתאטרון
ונבחין שהשיח הזה הוא על מילה אחת שנשמעת כמו מסרט דמיוני אוניקורן.
לי זה נשמע כמו יוניקרון- חד קן מסוג חדש…או כמו בדיחה
באופן משעשע מעניין לראות איך אנשים מגיבים לזה ופועלים לגבי זה
מבלי לדעת מה זה בכלל אומר!
מעניין לראות איך בני אדם אוהבים לתת שם לכל דבר כדי לגלם בצורה..כרמל, סרטן
ואז לפחד מזה ומכל דבר שאנשים נתנו לו שם וצורה והגבילו אותו..
נו באמת , איך אומרים? ..צורה לו
אם נסתכל על זה ברצינות נשאל למה שנהפוך את זה להיות חלק מהמציאות היומיומית שלנו,
למה שנאפשר למשהו לקחת אותנו מחוץ לעצמנו, מחוץ ללב שלנו.
כשלא נחשוב על זה ,כשלא ניתן לזה, או לאיזה מחשבה ולשום דבר מחוצה לנו כוח
הכל ישוב להיות בזרימה הרמונית
הפוסט מופיע בסרטון: